54 פרק ראשון אני זוכר כיצד באחת מהשיחות שלי עם דבורה, המורה שלי בכליל, היא אמרה לי, "יפה, רון, נראה שמצאת את המקום הפנימי והייחודי שלך, עכשיו הגיעה העת להתחיל אט-אט להיפגש עם העולם מבלי לאבד את המקום הזה . " המחשבה שככל שאעמיק בעבודתי הפנימית כך יורחבו המעגלים שאגע בהם בהמשך הדרך, הלכה אתי באותה תקופה, אך מעולם לא הנחתי שדווקא משרד החינוך, הממלכה בעצמה, שייצגה מבחינתי את אותה תרבות שממנה התרחקתי בכל שנותיי האחרונות, יהיה הגוף שייתן לי את הבמה להביא לעולם את האמיתות שנחשפתי אליהן במהלך השנים . העבודה בתוך הממלכה התגלתה בפניי כעוד מרחב, שבשביל להסכים ולפגוש אותו באמת היה עליי להוריד מעצמי הרבה מאוד קליפות . וכשזה קרה גיליתי שהוא מורכב מאנשים, אנשים המעוניינים לעשות טוב בעולם, וכשהם פוגשים במשהו שהם מזהים כאמת, הם ישמחו לפתוח עבורו כל דלת אפשרית . כשהסכמתי להיכנע ולהפסיק לספר לעצמי את כל אותם סיפורים שחשבתי קודם לכן על המשרד הזה, התחלתי לראות כיצד לא מעט "מטלות" שאני מחויב אליהן במסגרת המשרד הן לא עונש, אלא מתנות . העובדה כי אני נדרש בכל נובמבר להגיש את המיפויים על כל ילדי הגן, דורשת ממני...
אל הספר