40 פרק ראשון אני מחובר לקצב הפנימי שלי, כל כולי בסך הכול אדם על האדמה, ייצור חי הניזון מאותה אנרגיה מיטיבה שיש לחיים לתת לי . הרגשתי והתחלתי להבחין בכך שאני, כאדם, לא מקבל את כוחי רק מהאוכל שממנו אני ניזון כפי שאני רגיל לחשוב, אלא גם באופן ישיר מכוחה של השמש, מהרוח הטובה ומהאדמה . בסוף אותה שנה החלטתי לעזוב את הפרויקט ולהמשיך לחיות באוהל אחר ביישוב . התחלתי לעבוד אצל אליק במשרה קבועה ונרשמתי לקורס של ארגון שנקרא "שומרי הגן" . לקורס הזה נרשמתי בדיוק מאותן סיבות שבגללן מלכתחילה הגעתי לכליל, כשהמטרה שלי הייתה להמשיך ולהעמיק את אותו ידע ראשוני שנחשפתי אליו בחיים במערה . רציתי לשמוע ולחוות עוד את החיבור שלי, כיצור חי, אל האדמה שעליה אני חי, וללמוד עוד על האפשרות שלי להגיע אל אותו מצב שעופר ישראלי, מי שהקים את "שומרי הגן", קורא לו "מצב האפס" : "מצב שבו אתה מחובר לעולם, משיג את צרכיך ומשיב בתמורה את כל מה שאתה יכול כדי לשמור על איזון ארוך * ( מתוך הבלוג "מצב האפס — הבלוג של עופר ישראלי" ) . זהו טווח" המצב שאותן תרבויות עתיקות חיו לפיו, ושהראיה הטובה ביותר לכך היא מיעוט העקבות שאותן תרבויות הש...
אל הספר