אותם באותו הזמן והעליתי אותם על הנייר . אחרי ליל הבדולח התקיימה הישיבה עם גרינג, שבה הוחלט למעשה למסור את כל הפעולה של הוצאת יהודים מגרמניה, של יצירת גרמניה Judenfrei , לידי שני אנשים נאמנים למשטר, הימלר והיידריך . ומאז, יהדות גרמניה לא נטלה כבר כל תפקיד פעיל במשק, בכלכלה, בתרבות ובחברה הגרמנית . היו שני דברים נפרדים : מכאן החיים של העם הגרמני, שהלך והתפתח, הלך בדרכים ברורות ) להם ( , ומכאן חלקי יהדות גרמניה הגדולה ) יחד עם אוסטריה וציכיה ( , שלגביהם ראו הגרמנים רק תפקיד אחד : אם יש עוד מישהו שיכול להתקיים למנוע את זה ממנו . אם יש עוד מישהו שיכול עוד לחיות חיים יהודיים שלמים למנוע את זה ממנו . אם יש עוד מישהו שלא רוצה לצאת את גרמניה, לדאוג לכך שיידע היטב שאין לו ברירה אלא לצאת . במה זה התבטא ? לא רק בזה ששלחו 40 או 50 אלף צעירים למחנות ריכוז, אלא גם בזה שכאשר אלה חזרו, בזכות מכתבים של "החלוץ" או מכתבי התחייבות שלהם שיעשו הכל על מנת לצאת את גרמניה, היו צריכים להופיע שלוש פעמים ביום בפני הגסטאפו ולהגיד "מה עשינו" על מנת לעזוב את גרמניה . זה היה דבר שהכביד מאוד . למעשה, אין בימים ההם ...
אל הספר