חומה חיות - דמות מחנכת

הכרתית, שהנה אנחנו כבר מקיימים יחדיו את המעשה המשותף, כאילו זה כבר שנים רבות אנו עושים יחדיו . ולאחרונה, כל פעם שהייתי בא לתל­השומר, חשתי איזה פחד, איך אהיה במחיצתה של חומה כאשר אני יודע מה צפוי לה . והן ידענו כולנו את מר הגורל הצפוי, את גזר­הדין הצפוי . והנה, שוב, לא אני, כי אם היא קיבלה עליה את התפקיד להקל, לחלץ מן המבוכה . ולא היה זה רק הרצון להקל בלבד, כי אם גם המשך התיאבון לדעת כאז, כבימים ההם . שאלות, שאלות בלי סוף : על העליה, על הקליטה, על דמות האדם העולה, על הארץ שממנה עולים . וצריך היית לעצור בעד שטף שאלותיה בכוח, כדי להקנות לעצמך, לפחות, את ההרגשה שאינך מניח לה להתעייף יותר מדי . וגם בביקור האחרון שלי, בטרם פסקה לשאול, אותה היצמדות חיונית, בלתי­פוסקת, לעיקר, לנאמנות, אשר כאילו אין להם גבול של העבר ואין הם נפסקים לגבי העתיד . וזהו הדבר המגלם את המהות האמיתית של האדם הקיבוצי, האידיאי, הער, האופטימי, גם כאשר הוא יודע את מר גורלו, האדם שאיננו מפריד עצמו, עד לנשימה האחרונה, מהערך, מערך החיים, מערך היצירה, מערך המתהווה . כאלה הם הקשרים עם הקיבוץ, עם החיים, עם חברים . בחיינו הקיבוצי...  אל הספר