בקו ישר

אינני רואה כמעט שינוי בבת­שבע מאז הכרתיה ועד הימים שהלכה מאתנו . בשלה בהכרתה, בדרכה, בקו ישר ומתמיד, עם אותם קוי­היסוד של תכונות­הנפש ושל הרגשות במשך עשרים השנים שהכרנו אותה . בת­שבע היתה אישיות מעוצבת . חינכה את עצמה . יותר מאשר ינקה מהסביבה, ידעה לעצב דמות עצמה, היא שלטה על עצמה, שלטה על תכונותיה ועל רגשותיה . היתה אדם רגיש, אדם מאמין במהותו, מרחיק ראות באמונתו, ועם זה ­ איננו חי באילוזיות; אדם מעמיק לדעת וללמוד ­ ועם זה איננו מתעלם מן הנתון על­פני השטח, ואיננו מסתלק מלטפל בקטנות; אדם של רכות באופי עם אמת­מידה של חומרה . יסודות­אופי אלה ­ הם אשר כיוונו את מצעדיה בתוכנו . איש­הקיבוץ, איש­הקומונה, איש השותפות, איש אשר השותפות היתה לו הכרה של מוסר והכרה של תנועה גם יחד . בלי השיתוף הזה לא היתה יכולה לחיות את חייה כפי שחיתה אותם . היא באה לקיבוץ בגיל לא צעיר . אחרי ארבע שנים להיותה בארץ הגיעה לעבודה פיסית ולחיי קיבוץ . לא בל­כך קל לעשות את הצעד הזה, במיוחד לאשה שלא בנתה את משפחתה, שכוחותיה הפיסיים דלים, ואין זה קל לאדם שיש בו כל­כך הרבה יכולת­עשיה, ומשיכה רבה לאופקי­פעולה ולשדות­ פעולה, ...  אל הספר