מתוך נםיון להצדיקם . לא אגע עכשיו בפרשת הגליל המערבי ויחםך לעבדאללה . בעת הפקפוקים שלכם אם לעבור את גבול כ"ט בנובמבר, היה זה ישראל גלילי והוא יחיד, ראש המפקדה הארצית, שהכריז בפומבי בכינוס בבית "הבימה" בעצם ימי המערכה שלפני הכרזת המדינה שגבולות כ"ט בנובמבר לא יחייבונו . דבריו היו מכוונים קודם כל לגורל הגליל המערבי והוא היה היחיד שהכריז : הגבולות שקבעה או"ם נתקבלו בתקות שלום, אולם לא יחייבו את צבאנו במערכה, ורק כוחנו יקבע את הגבולות . ולכסוף שוב על העלמה "ונעלמים" . הפעם, שלא כבנאומך בכנסת, זכו להיזכר בהקדמתו : "שאול אביגור, הרוח החיה במפעל ההעפלה", "משה שרת, שעמד בראש מפעל גיוס הגדודים היהודיים בצבא הבריטי", והפעם הואלת אפילו להזכיר את "אליהו גולומב, שהתמכר להגברת כוח ההגנה ושכלול יחידותיה" . אלה ודאי שראויים להיזכר, אך צר לי שבהגדרותיך צימצמת את תפקידם ומקומם בקורות התקופה . לעומת זאת נמנעת בכלל מהזכרת שמם ופועלם של אנשים אשר שמם ומעשיהם חקוקים בתודעת הדור ובקורות הארץ . ארשה לעצמי לשאול, על שום מה אתה מזכה בהערכתך בעיקר אנשים שהיו ונשארו חברים למפלגתך, ורק מתומכיך בתוכה ? אבן, לא ...
אל הספר