לארגון המשפחות השכולות בעקבות נפילת אחיה, ולאחר מכן היא מפרטת חמישה אירועים משמעותיים שזכורים לה במיוחד בשנות פעילותה . הנה סיפורה של ורדית : כל החיים שלי אני עבדתי בחקלאות, למדתי באוניברסיטת תל אביב ויש לי תואר בספרות עברית ובפילוסופיה יהודית, ולמדתי באוניברסיטה הפתוחה מטאורולוגיה, ולמעשה אני מטאורולוגית ואני מחזיקה פה את התחנה המטאורולוגית . השכול של אחי זה מה שהביא אותי לפעילות למען השלום וכדי שלא יהיו יותר משפחות שכולות, כי את אבא שלי אני לא הכרתי והיינו ארבעה יתומים של מלחמת השחרור בקבוצה שלי וזה לא היה משהו מיוחד . אבא שלי היה ההרוג הראשון ב- 84', ואחי היה בן הקיבוץ הראשון שנהרג פה אחרי 84' . הקיבוץ היה אז בשוק, ובשבילי המוות של אח שלי זו הייתה בעיטה בבטן . זה טלטל אותי בצורה לא נורמלית מבחינה נפשית . אנשים לא רצו לראות אותי, והיו עוברים למדרכה השנייה ואני לא יכולתי לשאת את זה, גם את ההרגשה שלי וגם את ההרגשה של אימא שלי, וחצי שנה אחרי שאחי נהרג נסעתי להולנד לחילופי נוער חקלאי . אני השתחררתי במרץ 1970 והוא נהרג בנובמבר ,1970 ולא הספקנו בתור אנשים מבוגרים אחרי הצבא לחיות ביחד, וזה ...
אל הספר