'בנינו חומה מקלקר, ישראליות ופלסטיניות, כתבנו וציירנו ובסוף יחד שברנו אותה'

6 וזה היה לא במקרה, בדיוק אחרי שאבא נפטר, כי עשר בעזה, השנים האחרונות היו מאוד מאוד קשות, בייחוד בליווי של אימא בשנים האחרונות, כך שאחרי שאבא נפטר כנראה שהתפנה מקום גם בנפש וגם בזמן, ושמעתי שיש בכיכר הסינמטק ערב מעגל שיחה של הפורום ובאתי לשם, וראיתי בגדול : "זה לא ייגמר עד שנדבר", והבנתי שזה המקום, ובאופן מקרי או לא, איך שהגעתי הייתה שם מישהי שלפי שם המשפחה שלה ידעתי שאחיה היה עם אחי, גם הוא נהרג, כך שישר הרגשתי גם איזושהי קרבה רגשית וזהו, מאז אני בפורום . מה גורם לך בקיץ 2014 להצטרף ולהיות חברה בארגון הזה ? כל השנים הרגשתי שהמצב הוא לא כמו שהוא צריך להיות . היו לנו עליות וירידות ואיזו תקווה שהנה משהו הולך להשתנות, ואז הרצח של רבין והאכזבה הגדולה, הקושי לדעת כל השנים שעוד ועוד משפחות שכולות, ההכרה שיש בצד השני אנשים שרוצים לחיות כמונו, שהלכה והתגברה עם השנים . אחי דרך אגב, שגר בירושלים, כבר אחרי מלחמת ששת הימים, כשהתחלנו קצת להסתובב בשטחים, להכיר קצת, הוא מאוד היה בעד לשבת למשא ומתן, להחזיר את השטחים, כך שזה היה כל הזמן . זה לא שעשיתי איזה מפנה בגישה, כל הזמן הייתה הידיעה וההרגשה שהמצב...  אל הספר