פרק ז. השואה כנוכחות ריבויית והסדרות של אוגוסט זאנדר כדגם מושווה

רון גד ק- לב א ל ח ר 152 ההומור השחור, ה"יידי" להכעיס, והנימה הסרבנית / נענית של השיר, אופייניים לעמדתו של הופמן כלפי מכלול הפעילויות הכרוכות בזיקה אל גרמניה של הדור השלישי . הוא מגייס את האמן שבו, את המרדן שבו, את ההיסטוריון שבו ואת הקורבן שבו, ולבסוף, גם את איש אירופה שבו, כדי למלא את המשבצת הנחוצה של העבריות והיידיש בתוך הדין וחשבון הפנימי של אירופה ושל גרמניה אל מול העבר ההיסטורי . סדרת האירועים שנסקרו כאן מעידה אפוא, באופן שלא ניתן לטעות בו, על שני דברים : ראשית היא מעידה על הקָנוֹניוּת המובהקת של יצירות הופמן מחוץ לגבולות ארצו . על כך יכול להעיד גם הפרסום הנמשך של יצירותיו המתורגמות לאנגלית בהוצאת הספרים היוקרתית New Directions שהתמחתה בפרסום יצירות מופת אקספרימנטליות . נדמה שהתקבלותו של הופמן בישראל היתה מסובכת יותר וממושכת, ואולי ניתן לסמנה כהתקבלות בקרב קהל קוראים אליטיסטי שהיכרותו עם מסורות אינטלקטואליות ואמנותיות של המערב מאפשרת תהודה עמוקה יותר לרמיזות הרב-משמעיות של הופמן למסורות אלה, ורק אחר כך בקרב קהל רחב יותר . שנית, וזהו הדבר המרכזי לעניינו, היא מעידה על היחס הסוער, ה...  אל הספר