רון גד ק- לב א ל ח ר 112 שהופמן ייסד, ובמהלך השימוש בו לאורך היצירות השונות, כבר הפך בתוך החלל הטקסטואלי הישראלי ל"לשון ההופמנית" הטיפוסית . זהו שיח המשלב בתוכו ביטויים ושמות מתוך הפרדיגמה של הפילוסופיה המערבית כחלק מאוצרו הבסיסי . הסדר הרביעי הוא המופשט והנתון ביותר לפרשנות מבין הסדרים הללו, והוא זה הקשור בפילוסופיה או במטפיזיקה של המחבר המשתמע, כפי שניתן לדלותה ולשחזרה מתוך הטקסטים השונים של היוצר . הוא קשור בתודעה הכותבת או המספרת הניתנת לזיהוי מבעד לטקסט הכתוב, ותוך כדי פירושו . מצב אחרון זה יוכל להיתמך, מטבע הדברים, בביוגרפיה המנטלית של המחבר עצמו, המזוהה ברמה מסוימת עם המספר או המספר המשתמע . נבקש אפוא לראות מהו מעמדם של גילויים מתוך המסורת הפילוסופית הקונטיננטלית בכל אחד מארבעת הסדרים הללו : באסתטיקה או בפואטיקה של היצירות, בעולם המבדי שהן מעמידות, בשיח, או בלקסיקון שלהן, ולבסוף, במטפיזיקה המובלעת העולה מהן, כפי שיכול להסיק הפרשן העוסק בהן . שאלה זו של אופי הנוכחות הפילוסופית יכולה להיות מודגמת בכל אחת מיצירות הספרות של הופמן, החל מהקובץ הראשון של סיפוריו, ספר יוסף , ואולי אף בי...
אל הספר