רון גד ק- לב א ל ח ר 58 המאה השלישית לפני הספירה, שהוחייתה במאה השש-עשרה בצרפת, והיא דוגמה לעירוב ז'אנרי כזה בתוך סוגת הסָטירה . ב דון קישוט לסרוונטס משמשים לסירוגין האפוס, הפרודיה, הסטירה, הנובלה, סיפור המוסר, המחזה ועוד, כדיסקורס אופייני . כך גם ב מובי דיק למלוויל, או ביצירתו של ברוֹך הסהרורים , וניתן להביא דוגמאות רבות אחרות . כל אחת מן הסוגות המגיחות בתורה מתוך הטקסט, תובעת מִשמוע מהקורא, ומתפענחת על פי "ציפיות ז'אנריות" שהיא מעוררת, על פי אותות שבמוסכמה : למשל, כשהשורות הארוכות של הפרוזה מתחלפות בשורות קצרות של שירה, או כשהטקסט הרפרנציאלי עושה שימוש פתאומי במקצבים וצלילים רפטטיביים, מחליף הקורא את שיטת הפענוח של המקטע המסוים . זוהי כמובן פעולה מסובכת, אבל ניתן לעקוב אחר הספרות הדורשת אותה מן הקורא לאורך כל ההיסטוריה הטקסטואלית של ספרות המערב . דוגמה אחרת ל"הבדל", או לפיצול, שהקורא נתבע להכילו בתוך פעולת הקריאה, יכולה להיות הטכניקה של סמכות מתחלפת של הדובר על פי נקודות תצפית משתנות, לפעמים בלא שהקורא יוכל לזהות את רגע ההשתנות . כך עושה הספרות המודרניסטית, למשל, בעבודות של ג'יימס ג׳...
אל הספר