הנידונים . עובדה זו עוד מחמירה את תחושתו של החבר "הרגיל" שנוכחותו באספה אינה נחוצה . זאת ועוד, גם כאשר מקבל החבר "הרגיל" את רשות הדיבור ברור שדעתם של מומחים או טכנוקרטים נחשבת יותר מדעתו הוא, מה שגורם לו לאבד את המוטיבציה לשאת דבריו בציבור . בנסיבות אלה הופכת הדמוקרטיה הישירה לזירה של מתן ביטוי או ראי לאי השוויון בין חברי הקולקטיב . כמו כן, תהליכי האינדיווידואליזציה וההפרטה תורמים גם הם לירידת העניין של חברי הקיבוץ בדיוני האספה הכללית . על רקע כל אלה ניתן להסביר בקלות את העובדה השכיחה שמספר הנוכחים באספה אינו עולה על 0 / 100 מהחברים, עובדה הגורמת עם הזמן להתרופפות הלגיטימיות של המוסד עצמו . כתוצאה ממשבר אמצע שנות ה 80 ומן הדחף לחידושים שבא בעקבותיו, במקומות רבים נפרצה כל הגנה בפני שינויים מרחיקי לכת במשטר הדמוקרטיה הישירה . בקיבוצים רבים הקימו מועצה שהיא גוף נבחר מצומצם, שבו כ 0 / 150 מהחברים . על חבריה נמנים ממלאי תפקידים ציבוריים ונציגי ציבור ישירים תוך דאגה לייצוג מגזרי אוכלוסיה ספציפיים נשים, הדור הצעיר, וכד' . החלטות המועצה מחייבות, אך לחברים שאינם נמנים עליה ניתנת זכות ...
אל הספר