העבודה ההיסטורית, ראה בשעתו את בריתהמועצות כאחות בכירה למפעל ההתיישבות הארצישראלית . אנשי אחדות העבודה לא הפחיתו בערך מעשיהם ) וזה היה הוויכוח המרכזי על "הסטיה השמאלית" בגדוד העבודה ( וראו עצמם שוויערך לנסיון הענקי בבריתהמועצות, בטענם שקניהמידה הכמותיים, ככל שהם קובעים, אינם מכריעים לגבי בניהאדם החיים את הנסיון, ואפשר להתייחס להגשמה הסוציאליסטית בארץ ולהוציא עלפיה מסקנות גם לגבי כלל גדול מאוד, אלא שגישתם היתה ונשארה תמיד גישה של מי שמבקש להיכלל במחנה ולא נענה . הסוביטים, לאחר תקופה קצרה ביותר, החלו לזהות את הציונות עם מתנגדי שיטתם, ולא עזר דבר : הציונות הסוציאליסטית לא הוכרה אף פעם כיסוד שאפשר להידבר איתי, ובעיקר כשזו לא נכנעה לתכתיבים ושמרה על עצמאותה הרעיונית . "תדמית ההגשמה" של הקיבוץ המאוחד, שראה עצמו בנאמן לאחדות העבודה ההיסטורית, גרסה אף היא גישה של שוויון ערך כלפי הנסיון הסוביטי . הקיבוץ חיפש דרכים לשכנע את הסוביטים ב"חפות" הציונות מהבחינה המהפכנית ואף פעם לא לקה בהתקפלות באיזשהו נושא ציוני כשעומת מול הדוקטרינה הסוביטית . ההתפתחויות בעולם הסוביטי, שהשפיעו רבות על מידת האהד...
אל הספר