ב"אוודות העבודה", ככלל, לא היו אספירציות ] לבניין מפלגתי [ להיפך . . . זה נגד את כל מהותה, לקבל אחריות על מנגנונים . . . מעולם לא כבשנו מנגנון . . . מה אנחנו נייצג מנגנונים ? אנחנו נשפיע עליהםן את המלאכה התפלה הזאת אנחנו נעשה ? זו היתה קונספציה . . . מקובלת, מושרשת מאוד, שבנתה על הגמוניה רוחנית, על הגמוניה אידיאית, והיתה מנוכרת לגמרי למושגים . . . של מערכות ארגוניות . 77' ונראה שבןאהרון מדייק בתיאור האקלים הרוחני ששרר בקרב אנשי מזכירות הקיבוץ ואנשי סיעה ב' . עדות עקיפה לבוז זה לכל עבודה ביורוקרטית מסודרת אפשר לראות במיעוט החומר הכתוב מאותן שנים . מדהים להיווכח שלא השאירו אחריהם החלטות מנוסחות, שלא כתבו פרוטוקולים ושהחליטו על הצעדים החשובים ביותר ללא תיעוד כלשהו, בשיחות שניהלו עליד איזשהו שולחן אקראי . בןאהרן הגדיר את "התנועה לאחדות העבודה", לאחר שנים, כ"חומר לא מלוכד" 87' לא שהם היו חבורה מפוררת, שאינה דבוקה בחרצובות הדוקות של רעיון, של הסכמה על דרך פוליטית ועל מהלכים פוליטיים מוסכמים, אלא שהיתה זו מפלגה לא מאורגנת . כי מיד לאחר הגדרה זו הסביר, כי "לא היה גורם יותר עצמאי, יותר אנו...
אל הספר