לרוב כתירוץ, בדרך תפקודם של הפקידים שעסקו בהשגת העבודה, ובעיקר כלפי אלה שחילקוה . הטענות היו ברוב המקרים לא נכונות, משום שאותם פקידים, בדרך כלל, עמדו חסרי ישע מול הבעיות וקצרה ידם מלהושיע . די היה בגסות של אחד הפקידים, בגילוי של פרוטקציה, ובעיקר ניצול לרעה של מעמדו כדי שהמובטלים יסערו ויאבדו כל אמון בטיפול ההסתדרותי בענייניהם . ההסתדרות נאלצה לאחוז באמצעים כדי להקל על מחוסרי העבודה וכדי לחלק בצורה יותר שוויונית את מעט העבודה שהיתה נתונה לחלוקת הלשכות . מלבד דמי האבטלה ששילמה ההסתדרות היא גם החליטה לחייב את חבריה בשבוע עבודה בן חמישה ימים, וקיבלה החלטה שרק אחד מבני הזוג יעבוד . כל השיטות והאמצעים הללו היו מבוססים על ההנחה של אחריות הדדית ושוויונית בהסתדרות . אמצעים אלה לא הוכיחו את עצמם במציאות . המסודרים בעבודה, ועוד יותר הארגונים והמפעלים ההסתדרותיים, לא נטו להקריב קורבנות אישיים ואפילו לא לשנות מדרך עבודתם הרגילה, מחשש לפגיעה ברווחיות המפעלים . לא "המשרד הקבלני", לא הקואופרטיבים, לא מוסדות משקיים הסתדרותיים, הסכימו לרוטציה תכופה של כוח העבודה שלהם . "המשרד הקבלני", הגדול במעסיקים ב...
אל הספר