שיטה זו ראתה את המאבק הסוציאליסטי בארץ לא רק כמלחמה פוליטית אלא כמאבק כלכלי, חברתי, תרבותי ופוליטי הנערך בהתמדה עלידי מעמד הפועלים המאורגן לצורך תפיסת ההגמוניה לפני שינוי המשטר הפוליטי בידי הפועלים . השיטה קבעה שלשם הגשמה ציונית אינטנסיבית יש הכרח בהגמוניה של מעמד העובדים ביישוב, בארץ ובציונות . בתהום הפוליטי היא חידשה חידוש בבניין מפלגה המוניתמהפכנית . האתוס של אחדות העבודה היה האתוס של הכלל המגשים . אנשי אחדות העבודה לא ראו עצמם כפרושים מן הכלל, המוליכים את הכלל בזכות יתרון הנובע מגיבוש אידיאולוגי ומשקל סגולי מיוחד של ארגון מהפכני מיוחד כפי שהיה מקובל על האסכולה שהאמינה במפלגות אוואנגארדיסטיות אשר מראש ויתרו על קשר לכלל כולו . אחדות העבודה העמידה בראש מעייניה את המאבק להכוונת העליה כולה לפרודוקטיביות . היא ניסתה להסדיר כעין "סידור עבודה לאומי" כבר מהשלב הראשון של ההגשמה הציונית . מאמץ זה חשף אותה לסכנות מוחשיות, שהעיקרית בהן היתה סכנת ההתעלמות מהיחיד ושתיקתו בשם טובת הכלל . תנועה זו הלכה על גבי החבל הדק המפריד בין טוטליטריזם לבין משחק כוחות דמוקרטי . היא הצליחה להישמר מנפילה לטוט...
אל הספר