בעולם הפיזי, שיש בה משניהם והיא נבדלת מהם . ולענייננו : תדמית היא אופן ראיה מיוחדת של המציאות . הצירוף של "הגשמה" למלה "תדמית" עיקר טעמו הוא קשר התדמית לעולם המעשה . התדמית מבטאת לא רוחניות צרופה כי אם עמדת ביניים : היא קשורה בקשר הכרחי לעולם המעשה, אך קשורה גם בקשר הכרחי לעקרונות רוחניים המניעים את המעשה; היא חוליה מחברת בין המעשה היוצר לבין עולם הערכים; היא חוליה בעלת גיבוש עצמי ואיכות משלה, שהשפעתה אינה נופלת מההשפעה של כל גורם אובייקטיבי אחר, על אף שכלכולה נתונה בתחום הסובייקט של חסידיה . בעיה מתודולוגית דומה עמדה בפני מרבית החוקרים של תנועת העבודה בארץ . המוצא הרגיל שננקט עלידי רובם היה השימוש במושג "תוכנית אוטופיסטית" . המושג "תוכנית אוטופיסטית" הוא מושג כוללני . מה לא תלו באוטופיה, עד שנעשתה סתמית ? ! איאפשר, עלפי עצם ההגדרה, להסביר עלידיה מעשה של הגשמה . במושג זה טבועה מראש, כחלק ממהותו, תלישותו מעולם המעשה, ואילו דיוננו עוסק בתנועה מגשימה שיש בה חיות וכוחעמידה שהוכיחו עצמם במשך כשלושה דורות . לתוכנית אוטופיסטית יש תכונה עקרונית נוספת, בעצם הגדרתה . תמיד יש בה משום "קפיצת...
אל הספר