68 נחלת הכלל : השיכון החברתי והציבורי בישראל ואת הרצונות של הדיירים, ואילו לוס כתב בעניין זה ב – 1921 : "כדי להיות מתיישבים עלינו ללמוד לחיות כמו מתיישבים [ . . . ] עלינו להתחיל בגן . הגן הוא העיקר, והבית משני . הגן מִטבע הדברים יהיה מודרני . עליו להיות קטן, 200 מ"ר לכל היותר . ככל שיהיה קטן יותר, כן יתוכנן בצורה רציונלית יותר ויהיה יצרני יותר" ( 1999 Blau ) . בעקבות לוס ומיגה החלו האדריכלים האוסטרים לתכנן שיכונים גדולים עם חלקות גן : רוֹזנהיגֶל ( Rosenhügel ) , פרידֶנשטט ( Friedensstadt ) , הוֹיבּרג ( Heuberg ) והֶרמֶסווִיזֶה ( Hermeswiese ) שבעיבורי וינה . ואכן, חלקות הגינון בווינה הוכיחו את עצמן וסיפקו מזון לעיר הרעבה בין שתי מלחמות העולם ( 1932 Migge ) . ב – 1926 פרסם המִנהל העירוני בווינה את מדיניות הדיור החדשה, ששמה לה למטרה לבנות 25,000 בתים חדשים ( 1999 Blau ) . פוליטיקאים, אדריכלים ומומחי דיור בעיר היו חלוקים בין שתי תפיסות שונות במהותן : האחת, שזכתה לתמיכתם של פוליטיקאים ושל שלטונות העיר, ביקשה להקים בתוך העיר מתחמי דיור גדולים ורבי – קומות עם שירותים קהילתיים משותפים ; והאחר...
אל הספר