השיכון החברתי הראשון לפועלים חקלאים יהודים

60 נחלת הכלל : השיכון החברתי והציבורי בישראל האנדרלמוסיה הפוליטית ששררה באירופה וברוסיה לקראת סוף המאה ה – 19 הביאה לגלים של הגירה יהודית ממרכז אירופה ומרוסיה לארצות רבות, ובהן ארצות הברית, אנגלייה וארץ ישראל . 19 בני העלייה השנייה ( 1904 1914 ) הגיעו מתימן, מרוסיה, מרומניה ומאוסטרו – הונגריה . הם התיישבו במושבות, כמו ראשון לציון, פתח תקווה וזיכרון יעקב, וחיפשו עבודה בחקלאות או בבניין כפועלים יומיים לא מיומנים . שכרם היה נמוך, ורבים מצאו עבודה רק לחלק מימות השבוע . בעלי בתים לא ששו להשכיר להם חדרים מחשש שלא יוכלו לעמוד בשכר הדירה וגם מפני שהפועלים השכירו את חדריהם בשכירות מִשנה לחבריהם לעבודה, וכך נוצר מצב שבו שכר הדירה היה לפעמים שליש מהכנסתו של הפועל ( לבון 1974 ) . עולים רבים, בייחוד מי שדגלו בערכים סוציאליסטיים, התנגדו לשיטת החלוקה וסברו כי תלות בכספי צדקה מערערת את היעד הציוני של יצירת כלכלה איתנה ובת – קיימה . הם טענו גם כי לפועלים יש זכות על האדמה שהם מעבדים כפי שהייתה האדמה במעמד מירי והתנגדו נמרצות להעסקת ערבים באדמות שבבעלות יהודים . הם הדגישו כי רק עבודה יהודית תוכל להעניק ב...  אל הספר