נחלת הכלל ביישוב העברי ובמדינת ישראל

24 נחלת הכלל : השיכון החברתי והציבורי בישראל והלוואת הבנייה הייתה צריכה להיפרע, גם אם בתנאים נוחים . הדיור החברתי נבנה אפוא ללא תמיכה כספית ממשלתית, והקרקע נשארה בבעלות קק"ל . מבנה נחלת הכלל, שלפיו הקרקע נמצאת בבעלות ציבורית אבל הבניינים נמצאים בבעלות יחידים ( אם כי בבעלות משותפת ) , הִנחה והגדיר את התכנון, העיצוב והניהול של הדיור החברתי והציבורי בישראל . ההגדרה הרדיקלית של נחלת הכלל, כפי שהתפתחה בארץ ישראל, הייתה מנוגדת לחוק הבריטי שהושלט בארץ עם תחילת המנדט . חוק זה הכיר בבעלות על מקרקעין על סמך העיקרון superficies solo cedit ( כל מה שמחובר לאדמה שייך אליה ) , ולפיכך בעלות על אדמה משמעותה בעלות על כל מה שנמצא מתחת לפני הקרקע ומעליה . כדי להחריג מן העיקרון הזה אוצרות טבע, מים ושרידים ארכאולוגיים היה צורך בהתאמות משפטיות . בעלות משותפת או חלקית על בניינים שנבנו על אדמה בבעלות ציבורית הייתה מכשול משפטי : העלייה החדה בשווי הקרקע, ובעקבותיה בניית בתי דירות רבי – קומות בארץ ישראל, היו גם הן מנוגדות לעקרון ה – superficies solo cedit . אם כך, נדרשו כלים משפטיים כדי לאפשר ולהסדיר בעלות, רישום...  אל הספר