י"ז. "מפעל רוטנברג". הפגישה

שופעת ווו ויופי ­ אשת אחיו הצעיר של פנחס רוטנברג היא, עומדת היא כאן, ליד גיטה, דמות פרח רענן מערוגת­בושם, מטופחת . באורח­ מיקרי נתגלגלה אל החופים האלה . היא ואברהם רוטנברג בעלה תושבי העיר חיפה הם . פנחס רוטנברג מציע לי, בו במקום, כי אסור אל ביתם בחיפה בהזדמנות ראשונה . ואמנם, כאטר אגיע יום אחד לחיפה, אבוא אל ביתם, ללא ספק, כי נעימה האטה לי מאוד . הסתכלתי בהם מהחוף השני . לאחר­מכן יצאתי לקראתם על­גבי לוחות­ עץ, טנפרשו מעל לערוץ המיובש טל הירדן . זאבי הולר לפני, ואני נגררת מאחוריו ואוחזת בידו . שמלתי האפורה, מבד פטוט, מתנופפת ברוח . על ראשי כובע, אף הוא עטוי מבד פטוט . הצוואר והידיים חטופים . הרגליים בלא גרביים, רק הנעליים נאות למדי, על עקבים . כמה אוהבת אני את הפטטות הזאת ! מה נעימים מטב הרוח החפטית ולטף השמש הרכה לחלקים החשופים טל הגוף, בטעה זאת ובעונה זו של השנה . בהגיענו אל החוף השני, הושיט לי רוטנברג את ידו ועזר לי בירידה ממשטח­הקרשים . קוראים לו כאן "הזקן" . הדבר נשמע כאן לא כציון של גיל כי­אם של סמכות רבה, של ערך אישי, בחינת "משכמו ומעלה", של עוצמה רוחנית ושל נסיון רב של מי שחי חי...  אל הספר