הילדה התמירונת עטורתהתלתלים ותכולת העיניים לאה שמה, וכבר הספקתי להכירה . דממהדממה מטביב והחום אינו מורגש עדייו, כלל וכלל . לבשתי חלוק והגוף נענה ברצון לרוך והנוחות של הבגד הרחב והנוח . זה מזמן שלא לבשתי חלוק על בשרי, ואיו ספק, כי לא לעיתים קרובות אלבשנו שנית, ואילו עתה אתפנק . יצאתי מתור החדר וניצבתי בראש המדרגות : הנר, עיןחרוד, כולה פרושה מול עיני ! כיכר רחבה המשתרעת על פני מדרון מודרגמתון . הבתים בנינים קטנים, חלקים, כולם מאותה הדמות וגינות פרחים בחזיתם . ובשטח הרחב, הריק, החוצה בין המשטחים הבנוים דקלים ועציאורן נטועים : ביום מן הימים תעלה פה חורשה נאה, ובינתיים לפנינו ראשיתו של החורש כתם ירוקרענן . גדלממדים, מגושם וחסר צורה הוא בניין הבטון של חדרהאוכל, עם מגדלי הארובות הנישאות, עם הגזוזטרא הרחבה, עם החלונות הנפתחים לרוחב : איזה בעלגוף ענק עם צוואר דמוי ג י ירפה . ברור לי, כמובן, מה גדול המאורע הזה, העובדה הזאת, כי אמנם הוקם חדראוכל מסודר למופת, מסוג זה, בישוב קיבוצי מה גם שעין חרוד היא הראשונה לזכות במוסד מסוגו וברמה כזאת ! מה גדול היה המאמץ שנדרש כדי לזכות ב...
אל הספר