| שנות בית הספר 108 שהיא לא מקבלת . הקשיים של המורים אל מול הכעס והביקורת שלי יצרו חוסר אמון מוחלט ביני לבין המערכת, והציבו מכשולים רבים ביכולת של שני הצדדים להידברות ולחשיבה יצירתית על מתן תמיכות ששירה זכאית להן . הקושי הכפול של חיים בפריפריה, שבה יש חוסר גדול באנשי מקצוע מומחים ובמסגרות מותאמות לפי צרכים, והיותי אשת חינוך בתוך המערכת, יצר קונפליקטים רבים בקשר שלי עם בית הספר . הביקורות כלפיי כאם וכאשת חינוך התעצמו, ובמקביל עלתה העקשנות שלי להשאיר את שירה במסגרת רגילה והדרישה מהמערכת וממקבלי ההחלטות לתת מענים ששירה זכאית להם . החלופה של המערכת הייתה לשבץ את שירה בכיתת חינוך מיוחד המיועדת לתלמידים עם לקויות למידה, אך בפועל כל התלמידים היו עם בעיות התנהגות קשות והמסגרת לא התאימה לה . פחדתי שאני מחזירה אותה אחורה ואף גורמת לה לנזק רגשי . שירה מאוד רגישה לרעש ולצעקות, וכיתה עם הרבה הפרעות התנהגות רחוקה מלהיות המסגרת המתאימה לה . לאור כל זאת, ההחלטה הייתה להשאירה במסגרת הרגילה ולנסות לתת מענים רחבים ככל האפשר באופן פרטי . במעבר לחטיבת ביניים ולאחר מחשבות והיסוסים, החלטנו להעביר את שירה לכי...
אל הספר