| הגיל הרך 22 והוא התקדם למרות כל הלחץ בבית . אנחנו בתהליך פרידה, אך עדיין גרים תחת קורת גג משותפת . אחיו של אופק, אורון, היה ברגרסיה קיצונית, חווה הרבה דברים שילד לא צריך להתמודד איתם . אצל אופק היו תקופות של הפרעות שינה, פתיחת דלתות, משחק עם מפסקי האור, כמובן שהוא הרגיש את המצב בבית . אופק עדיין לא מדבר, מסמן כשרוצה משהו, משתמש בשפת הסימנים, התחיל בזמן האחרון אחרי עבודה קשה להגיד מספר הברות, כל התקדמות שלו מרחיבה לי את חדרי הלב . החיים במסע הזה לא פשוטים, ובאותה נשימה אני מרגישה שאופק הוא מתנה עבורי, הוא מלמד אותי לחיות כאן ועכשיו, להיות שמחה ומאושרת, לימד אותי על עצמי שאני חזקה . יחד עם כל הבלגאן האישי שלי מול אבא שלהם שאני חווה, הצלחתי לגייס כסף עבור פעילות אתגרים בגן של אופק השנה וליבי התמלא הרבה אור וגאווה . אופק התחיל תהליך של גמילה . אני רוצה להעביר מסר למשפחות שנמצאות במצב דומה – אל תתייאשו, גם כשזה נראה בלתי אפשרי, אל תוותרו, תאמינו בהם, תאמינו בעצמכם, לכו עם האני מאמין שלכם . תבינו שזה בסדר ליפול, אבל מכל נפילה צריך לקום חזקים יותר, במסע הזה הכרתי הרבה אנשים מדהימים .
אל הספר