232 שער חמישי : 5591 1958 צעירים תינו את מצוקתם של הישובים הצעירים, הקטנים במספר חבריהם, החיים בתנאיבדידות בספר . דובי הלמן, בן גבת, ממזכירות חטיבתהבנים אמר : "לעתים קרובות נשמעת הטענה נגד שכבת הבנים, מדוע אינם הופכים ומשנים דברים במשק, ואינם ממלאים את התקוות שהמשק תלה בהם ? אובייקטיבית שוללת החברה הבוגרת מהדור הצעיר מומנט חשוב מאוד, שלגביה היה כוחדחף רציני ביותר . המהפכה שעשו הורינו בחייהם נבעה מתוך ניתוח רעיוני וסוציאלי . אך הדחף לביצוע המשימה היה ההכרעה האישית שעמדה לפני כל חבר לגבי דרךהחיים שעליו לבחור . זו היתה הכרעה אישית, קשה, גורלית . האם בן המשק גם הוא עומד בפני הכרעה כזו ? האם גם הוא, בהצטרפו לקומונה, צריך לשקול אם להתמודד עם צורתהחיים ולהכריע שהקומונה היא דרך חייו ? ההרמוניה בין ההורים והבנים לא תיכון על כך שימנעו מהבנים לעשות מעשים גדולים, כפי שעשו ההורים בזמנם . " גם עזריה אלון ) ביתהשיטה המרכז לנוער ( קבע כי את הכוח למבצעים העומדים בפני הקיבוץ "נשאב משכבת הבנים, ויש לגייסם כקולקטיב . רק בזאת תובטח הליכתם ככוח, ועלייתם הם ככוח שיהיה בעל ערך גם לאחר מכן, בשובם לי...
אל הספר