[ 270 ] לבנות חיים שראוי לחיותם ג'רי דייוויסון, המנטור שלי בסְטוֹני בְּרוּק, המליץ שלא אדבר על זן בקרב אנשי הטיפול ההתנהגותי . נזהרתי שלא לדבר על זן עם המטופלים שלי, שלא לדבר על תפילת התבוננות, אלא אם כן ידעתי שהמטופל רוחני . אבל רציתי שהמטופלים שלי יחוו את מה שחוויתי . הרגשתי בנשמתי שזה מה שהם זקוקים לו . היה עליי למצוא דרך להביא את החוויה הזאת לתוך הקליניקה . ״אני לא עושה נשימות, מרשה״ החלטתי לבדוק את הרעיונות החדשים שלי למיומנויות DBT במרכז הרפואי הַרְבּוֹרוויוּ במרכז העיר סיאטל, שנספח לאוניברסיטת וושינגטון . חולים בעלי הפרעות התנהגותיות שונות התנדבו להשתתף בקבוצת המיומנויות שלי . ביקשתי מכולם לחלוץ נעליים לפני הכניסה לחדר, כרגיל בזן . זה לא הלך טוב . רובם לא רצו לחלוץ נעליים, ולא הצלחתי להסביר להם מדוע עליהם לעשות זאת . לכן ויתרתי על זה . אחר כך ביקשתי מהם לשבת על הרצפה . שוב, התשובה הייתה לא, ושוב לא הצלחתי לזכור מדוע זה רעיון טוב . מטופלת אמרה לי מאוחר יותר שהישיבה על הרצפה מביכה . אני מניחה שהיא הרגישה בולטת או טיפשית . לפי ניסיונה, זה לא משהו שאנשים עושים . ברגע שכולנו ישבנו על...
אל הספר