כשחזרתי לפלוגה, מכניסים אותי הישר למייג'ר ליזל . דבר ראשון, ה"ג'וקר" הזה ) כך היינו מכנים אז את כל האנגלים ( פורץ עלי בצעקה : "עם פרצוף ומשקל כזה אתה מתכונן לשחק כדורגלן" איבדתי יותר מ 10 ק"ג . "מה אתה רוצה ממניי זה הצבא שלך יותר משלי . אנחנו רק ה'נייטיבס' . " הוא מודה בעובדה, ומוצא לנחוץ להתנצל שלא נשפטתי אצלו, כי אז הוא היה מזכה אותי . כידוע, אובדן פנקס חייל הוא משפט צבאי, וזה לא בסמכותו, אלא בדרג גבוה יותר . חוץ מזה הוא מודיע לי שבשבת הבאה יש לנו תחרות נגד "הפועל" רמתגן . לעזאזל עם המייג'ר הזה, באמת לא מעניין אותו דברי יש מלחמה, ואפילו מלחמה רצינית . הגרמנים נמצאים לא רחוק מגבול מצרים, מרחק של 7 שעות נסיעה במכונית לארץ והוא עם הכדורגל שלו . החיילים היהודים מקימים רעש וצעקות ודורשים שישלחו אותם לחזית, והוא עם כדורגל . מגיעות ידיעות שבאירופה משמידים את העם היהודי, ולאט לאט נוצרת התודעה שהעניין הזה הוא לא לחודשים אלא לשנים, איש אינו יודע לכמה . אני חייב לומר לזכותם של האנגלים שעם כל המגרעות והצרות שלהם יש להם גם צדדים חיוביים . ה"קח זאת בקלות" שלהם, או "המשך לחייך" זו גדולתם . כא...
אל הספר