המערה, 'האדם ההגון' ונס המים שאינם כלים: על יסודותיו של המרחב המקודש הגלילי

132 | מחקרי הגליל הנאמר במדריך ומוסיפות עליו לא מעט, ובכל זאת התיאור במדריך הוא השלם והעגול 13 ביותר של המתרחש במקום לענייננו . נקודת המבט של המדריך הפוכה לזו של סיפור המערה . אם הסיפור אצל פתחיה מתואר מתוך המערה ופנימה, סיפורו של המדריך מתאר את מרחב המערה ואת המתחולל מן ה'חוץ' ; לא רק את ה'חוץ' הוא מתאר מן החוץ, גם את פנים המערה הוא מתאר מנקודת מבטו של עולה הרגל, כלומר מן החוץ ולא מנקודת המבט ה'כוהנית' כביכול, של פנים המערה, של הקודש, של מקום הפולחן שעליו מספר הסיפור הגלילי . התמונה העולה מן המדריך היא על כן תמונה מרחבית של המתחם על שלושת חלקיו, פנים וחוץ : הקודש, קודש הקודשים, והחשוב מכול לענייננו, העזרות — החוץ, המרכיב הקובע והמשקף יותר מכול את דמותו הציבורית של המקום, את התקבלותו בסביבתו ובמעגלים הסובבים אותה כמתחם מקודש . שם, במרחב הפתוח שמחוץ למערה, "מתקבצים הישראלים והישמעאלים" . כזה הוא הרכבה של הקהילה הגלילית הנאספת שם באותו היום, על שני היסודות העיקריים שמהם היא עשויה : ישראלים וישמעאלים, אלא שמי שמחזיק ומנהל את סדר היום הם ה'ישראלים' . השתתפותם של הישמעאלים היא סבילה . הטקס ...  אל הספר