188 | ארי לבס רויכלין התייצב באומץ נגד היהודי המומר יוהנס פפרקורן, שהמיר את דתו לאחר שהואשם בגנבה, ונגד תיאולוגים דומיניקנים, בעלי בריתו של המומר, רובם מאוניברסיטת קלן, ששכנעו את הקיסר להחרים את כל ספרי היהודים, פרט לתנ"ך, ולשורפם . המחלוקת המרה, שכונתה פרשת פפרקורן - רויכלין, עוררה סערה בגרמניה ואף מחוצה לה . בחוות הדעת שכתב רויכלין כסנגורם של היהודים לקיסר הגרמני — שאמור היה לפסוק באם לשרוף את ספרי היהודים — הוא טען כי טובת הנצרות מחייבת לשמר את ספרי היהודים מפני ש"היהודים הם אוצרי הספרים שלנו, הספרנים שלנו ומשמרי הספרים אשר מהם ניתן לשאוב את האמת בדבר אמונתנו" . בחוות דעתו מיין רויכלין את ספרי היהודים לשבע סוגות : התנ"ך הכולל עשרים וארבעה ספרים, התלמוד, הקבלה, ספרי פרשנות על ספרים אחרים, ספרי דרשות הכוללים ויכוחים ונאומים, ספרי מלומדים ויצירות ספרותיות אישיות . במסקנת חוות דעתו כתב רויכלין : "הגענו לכלל החלטה : אין לשרוף את ספרי היהודים ויש לשכנעם לעבור אל אמונתנו בעזרת האל ובאמצעות דיונים שייערכו בתבונה, מתינות וטוב" . רויכלין אף הצהיר באומץ כי היהודי הוא יציר האל בדיוק כמוהו . בהת...
אל הספר