132 | ארי לבס הדיבר הרביעי בעשרת הדיברות, דיבר השבת, מבהיר לנו כי השביתה ממלאכה המחייבת את הברואים היא חיקוי למנוחת האל : "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָכָּל מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת ל - ה' אֱלֹהֶיךָ : לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" ( שמות כ', ז - ח ) , "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" ( שמות ל"א, יז ) . ביום השבת, היום שבו נח האלוהים עצמו, חש היהודי שומר השבת את נוכחות השכינה ביתר שאת . העברת כובד המשקל ממנוחת אלוהים למנוחתם של הנמצאים בתחתית הסולם, עבדים ובהמות, היא הבשורה הגדולה של המהפכה החברתית : "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ, וְהַגֵּר" ( שמות כ"ג, יב ) . שביתת האדם מישראל היא חובה, גם כדי שהוא לא יוכל לנצל את כוח העבודה שלו — עבדיו ובהמותיו . בדיבר השבת שבס...
אל הספר