להכיר את הארמונות המפוארים של האצילים והעשירים, בהם אז'ן מחפש אהבהבים . ז'אן ז'ואקים גוריו, הגיבור המרכזי ברומן, גם הוא דייר האכסניה, היה לפני המהפכה פועל בתעשיית אטריות, קנה את מפעל אדוניו, פתח חנות והצליח להתעשר בימי הרעב, בימי המהפכה, כי אז עלה מחיר הלחם . שני דברים מילאו את לב הסוחר : מסחר התבואה ואהבת אישתו . לאחר מות אישתו גבר בלב גוריו רגש האבהות ואת כל אהבתו העביר אל שתי בנותיו . גוריו הבטיח להן חינוך יקר והשכלה גבוהה . הוא לא דרש מהן תמורה, כי אם "לטיפת חיבה" . לכל אחת מהבנות הוא נתן נדוניה, חצי מרכושו . גוריו המשיך לסחור באטריות עוד זמן מה . חתניו ובנותיו ניתקו כל קשר איתו, כי לא היה זה לכבודם . מרוב יאוש הסתלק גוריו מעסקיו ונכנס למעון העניים . בבואו למעון הביא עימו מערכת בגדים שלמה, מלתחותיו היו מלאות כלי כסף שנשארו ממשק ביתו . הוא אמר : "מוטב לי לגרד את האדמה בצפורני, מאשר להיפרד מחפצים אלה" . לאחר ארבע שנים הוא נתרושש, נצטמק, התלבש באביון ונראה מדוכדך ביותר . לבו שתת דם בראותו כי בנותיו מתביישות בו ובכל זאת מבר את מה שנותר מכליו ותכשיטיו כדי לפרוע את שטרותיהן, עד אשר נשאר ...
אל הספר