קבוצה רצינית למדי דובדבני, ובמאוחר יותר אזניח, לסית גלילי, אליק שומרוני, אריה בהיר, יהודה ארז ואנוכי . היו בעיןחרוד אנשים כמו מלץ, לביא . הקבוצה שהלכה עם ברל התחילה לדבר, חדלה להיות מיעוט שתקני . התחלנו לנסות את כוחנו,להביא את התנועה הקיבוצית לאיחוד . עברנו את המשקים,דיברנו, התיעצנו, ולאדוקא עם ברל . בינינו לבין עצמנו . והנה קרה מבחן כוח ראשון, היתה ועידה בעור . בועידה החלטנו, הקבוצה המרכזית שנשאה את דגל האיחוד, להציע החלטה שעל הקיבוץ לגשת לבירור בעיות איחוד התנועה הקיבוצית . זאת הצעת החלטה עקרונית רעיונית . הפעולה שלנו לא היתה לשוא . הפכנו לממשות יותר גדולה 0אשר הערכנו . הקיבוץ רצה כמובן להסיר את הצעתנו מעל סדרהיום . אך בעד mi יש כבר אופוזיציה, יש ההצעה הצביעו 39 צירים . זה היה כרעם ביום בהיר . זה נתן לנו חיזוק והחלטנו לחמש ? . כבר תקדים של אופוזיציה, אין מונוליטיות . אע, הפעולה של האופוזיציה בתוך ישובי הקיבוץ נשאה פרי . לפופולריות ולקסם של סיסמת האיחוד ולאוטוריטה של ברל היתה השפעה רבה . בפברואר 1938 . לפני ועידת מפא"י ברחובות, קוימו בעמקהירדן ובגושחרוד התכנסויות של...
אל הספר