סיפורו של יעקב אליאס

"אולי זה מאותת לי אור אדום . אולי זה אומר שהם לא יכולים לעשות דבר כזה" האמת, קיבלתי ביטחון, אם הוא אומר הוא יודע על מה הוא מדבר, כי אז באותה תקופה ישראל אימנה את הצבא האתיופי וזה היה סודי . חשבתי, אולי באמת לא יקרה כלום . למחרת באתי עם הלנדרובר וסיימתי שני בתי"ס עם הרשימות והייתי בדרכי לבית­ספר השלישי ופתאום בדרך, עוצר לנדנבר של הכוח המיוחד של הצבא . הם אומרים לנהג שלי ולי את שמינו ומיד ­ "בוגד ! בוגד ! נו, איפה שמת את הכסף ? " פתאום החייל נותן לי פליק ­ סטירה, אני נכנס ואני רואה את יוסף זבדיה ואת תדסה באיוך, הם הלכו לבית שלנו והם נתפסו מוקדם . אגב, קודם הם גם עצרו את אחד החברים שלנו את גדליה, מי שנכנס באותה תקופה לבית ­ הכלא 0 / " 99 זה מוות . לקחו אותנו למקום של עינויים, שלא ידענו שזה מקום כזה, זה היה בשעות הצהריים כשהלכו לאכול . שם בכניסה היתה הוראה לחלוץ נעליים ולא לדבר, היינו שלושתנו יחד . אחר כך באו, מסתכלים ככה עלינו ואומרים : "אה, אלה הבוגדים ! " הקצין קורא לי ושואל אותי : "אתה יודע למה באת ? " אני אומר : "לא, אני לא יודע ! " ואז הוא אומר : "תראה, פה זה לא סתם תחנת משטרה פשוטה ...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית