112 עדי אפעל - לאוטנשלגר השפינוזיסטית, ובדיוק הסבילות הקשורה ביסודה להרגל היא שהופכת את ה"הביטוס" לבעייתי במסגרת של ה אתיקה . נראה כי שפינוזה מפנה את תשומת הלב הפילוסופית שלנו לממד הנטייתי 132 יחד עם זאת, ההדגשה של ( הדיספוזיציונלי ) שנמצא בכל תקנה . הממד הנטייתי רק מחזקת ביתר שאת את הבעיה של הפסיביות של התקנה, כיוון שאם התקנה היא במובן ראשוני לפחות מצב פסיבי של הנושא, אזי הנטייה נוטה עוד יותר בכיוון של ה"היות-מושפע", ההטבעה של המציאות על האפידרמיס הרך של הלוח החלק של הנושא . כמו-כן, אם ה"הביטוס" הסכולסטי נוגע בטבורו לאימון של הרצון, הרי שהגותו של שפינוזה, המכחישה את קיומו של רצון 133 מציע גישה מיוחדת למחשבת התקנה . חופשי, בראשית דבריי אביא את מסקנתי המרכזית לגבי השאלה שהצבתי לעצמי . למיטב הבנתי, ניתן למצוא ב אתיקה אכן תרומה להתפתחותו של מושג ה"הביטוס" בפילוסופיה של העת החדשה . יחד עם זאת, גישתו של שפינוזה איננה מוצהרת, אלא מוטמעת בתוך המבנה של ה אתיקה ודורשת קריאה בין השורות וגישה פרשנית . מבחינה זו, גישתו היא גישה משתמעת ולא ישירה, וקשה לקבוע ששפינוזה שם לו למטרה מודעת לפתח גישה חדשה...
אל הספר