120 עמלה עינת אצלי והמורים אומרים שאני סתם מפונק, אז יכול להיות שזאת האמת . גם הם היו במבוכה ובאי-ודאות . בינתיים ההפרעות בזיכרון נעשו חריפות יותר והיו לי גם התפרצויות של תוקפנות . אז אחרי המון בקשות שלי, שנתיים אחרי הנפילה, אישר הרופא לעשות לי M . R . I , שמיד אחריו ניתחו אותי ניתוח ראש דחוף וגילו גם מיימת קשה וגם גידול, שלמזלי היה שפיר, מעל גזע המוח . עברתי שלושה ניתוחים, שהשיקום מהאחרון שבהם היה ארוך וקשה . הייתי צריך ללמוד הכול מחדש - לדבר, לקרוא, לשלוט בגוף, אבל אחרי חצי שנה בערך של מאמצים מוצלחים בבית לוינשטיין חזרתי ללמוד בבית הספר . לא בזה שבו למדתי קודם . לשם לא הסכמתי לחזור בשום אופן, אחרי שמעכו אותי ואת הביטחון העצמי שלי כמו שמעכו . בבית הספר החדש תמכו בי באופן מעולה . עשו לי אבחון ומצאו, כמובן, ליקויי למידה מכל הסוגים, בזיכרון, בקשב, בקצב הבנת הנקרא, בהתארגנות, במוטוריקה העדינה, ונתנו לי התאמות ועזרה בכול, גם של מורים וגם של תלמידים . שיניתי גם את מגמות הלימודים שלי ממתמטיקה וביולוגיה, שלמדתי בבית הספר הקודם ושידעתי שבמצב החדש שלי לא אוכל להצליח בהן, למגמה יותר קלה . למרות ...
אל הספר