96 עמלה עינת רק מהבית בגלל ליקויי הלמידה שאבא שלי סיפר לי על עצמו . הבנתי מזה רק שיש לי שכל, אבל אני לא מצליח להראות את זה בלימודים כי אני לא משקיע מספיק . האמת, שאחרי כמה זמן בכיתה כבר לא השקעתי בכלל, כי מה יש לי להשקיע אם שום דבר לא יוצא לי מזה ? הרי כלום לא יצא לי מזה . אני זוכר עוד דברים מאז, כמו פעם שהמורה ביקשה ממני שאקרא בקול מול כל הכיתה, ואני הסברתי לה שאני דיסלקטי ואני לא יכול, אבל היא התעקשה . אני זוכר את זה כְּרגע נורא מול כל הכיתה . הייתי ילד מאוד סגור אז, מאוד ביישן, מאוד חסר ביטחון, וזה נשאר עד היום . צמח בי איזה רצון לביטול עצמי, שרק לא יראו אותי . להיות שקוף, כי אם לא אהיה שקוף יהיו לי רק צרות . קרה הרבה שילדים הציקו לי, ואז כשלא יכולתי כבר להתאפק הייתי מתפרץ, ואז המורה הייתה מתערבת ונותנת לי בראש . ככה שחטפתי משני הצדדים . בלימודים לא הרגשתי טיפש בגלל מה שההורים אמרו לי, אבל הרגשתי עצלן ואשם על זה שאני לא משקיע, ולא השקעתי . לא עשיתי שיעורי בית באופן קבוע . התחמקתי בכל פעם בכל מיני תירוצים ואז הייתי גם שקרן למרות שבזה לא כל כך הצלחתי . המורים אפילו לא כעסו עליי . בהתח...
אל הספר