שי דרור טגנר חיים 94 הקדמה תאוריה פסיכואנליטית וקריאה על פי פוסט-טראומה מניחות את המסגרת לחקירה זו . הניתוח הפורמליסטי של אמצעי המבע חושף את המבנה הרב-שכבתי, הגלוי והסמוי, של הטקסט הקולנועי . הניתוח מתמקד בדמותו של האב, הנוכחת בכל ב עטאש וחסרה כמעט תמיד ב שנת אפס . 3 ב עטאש כפשוטו אפשר לראות ניסיון נואש לצאת ממציאות חסרת תקווה באמצעות מימוש אלים של תסביך אדיפוס . ב שנת אפס האב נמוג או שאינו קיים מלכתחילה, והיעדרו יוצר ריק חסר ריפוי . בהעמקה אל מתחת לשכבת הכיסוי, מות האב קשור לאירוע איום מן העבר שהסרטים רוויים בו, אך מסרבים להתמודד עִמו ישירות . דרך קריאתו הפוסט-טראומטית של תומס אלזסר את הנפקד כנוכח, הניתוח חושף את הטראומות המכוננות שביסוד שני הסרטים . כך המציאות הקולנועית המוצגת ב עטאש וב שנת אפס מעלה תהיות על תפקידן של שואה ונכבה בסכסוך האין-סופי בין יהודים לפלסטינים על אדמה ועל הגדרה עצמית . הבחירה לקשור את הסיפורים המוצגים בסרט לסיפור הכללי והלאומי, הישראלי והפלסטיני, מקורה במסורת ותיקה בחקר הטקסט הקולנועי . 4 ניתוחי הסרטים מציעים עדשה פרשנית להסתכלות על מקומם בתודעה הלאומית של אירו...
אל הספר