28 יעקב מרקוביצקי אחת עם בתי הספר הרשמיים . ה . תלמידי בתי ספר לרופאים, רוקחים ורופאי שיניים . 4 רבים העדיפו לנטוש את הארץ ובלבד שלא להתגייס לצבא, 'שאת טיבו ויכולתו ראו בחיילים מזי הרעב, עטויי הבלואים ואכולי הקדחת שסובבו בחוצות הארץ' . 5 העיד על כך מאיר דיזנגוף, מן הבולטים שבעסקני היישוב : אך הגדודים החורקים היו כצאן לטבח יובל, הם נסחבו לקרב בלי הכרת חובה לארץ או לעם . וכשהיינו מסתכלים אל עיניו התמימות של החייל התורקי וכשהיינו רואים אותו מתהלך בעירום ובחוסר כל, מתענה בחרפת רעב, בזוהמה ובתוליים רעים, מופקר ככלב לקור ולשרב ולכל מיני פורענויות היה הלב דוה עליו . 6 מנהיגי היישוב מצאו עצמם ב'כף הקלע של הנאמנויות', בין הרצון להפגיך נאמנות ל'מולדת' התורכית מחד גיסא, לבין התקווה לניצחון מדינות 'ההסכמה' מאידך גיסא . דוערכיות זו מתמצית בכתביו של דיזנגוף : . . . רבים בתוכנו רחשו אהדה והערצה לגניוס הגרמני ונתנבאו לנצחון הצבא האשכנזי, זה המאורגן ובעל משמעת של ברזל . הללו זכרו אז לגרמניה גם זכות 'ההשכלה' הברלינית וזכות 'חכמת ישראל' שהתפתחו בארץ זו, ובזה בקשו להטות את לבות היהודים בא"י לצד ממשלו...
אל הספר