[ 63 ] הקדמה בניגוד למה שניתן לחשוב, וולטר לא היה אתאיסט אלא דֵאיסְט, כלומר אדם שמאמין בקיומו של אל יחיד שהוא הסיבה הראשונית לקיום העולם שבו אנו חיים והיקום הסובב אותנו, אך כופר באמונה שהאל הזה משגיח עלינו, שופט את התנהגותנו ואת אורח חיינו ומתערב בנעשה בעולמנו האנושי . האל הזה הוא מעין "גאומטריקן", "אדריכל", ישות-על שתכננה את העולם והוציאה את תוכניתה אל הפועל, אבל בנקודה זו מסתיים תפקידה . הוא נאבק אפוא בעד הסובלנות הכלל-אנושית ונגד הפנטיזם מכל הסוגים . "כיום פָנָטיזְם נחשב לטירוף דתי, אפל ואכזרי . זוהי מחלה שמתפשטת כמו עגבת", כותב וולטר ב"המילון הפילוסופי" שלו תחת הערך "פָנָטיזְם" . [ 64 ] [ הק ד מ ה ] ועוד, טעות היא לחשוב שוולטר, כמאמין קנאי בערכה ובכוחה של התבונה, פוסל את הרגשות והתשוקות האנושיות . להפך, הפילוסוף התבוני האולטימטיבי הזה יוצא בלהט חריף נגד הממסד הדתי המתנגד לרגשות ולתשוקות אנוש ונאבק כדי להחזיר לאדם התבוני שהוא שואף אליו את מה שהטבע חנן אותו בו — תשוקות ורגשות . יצוין כי המניפסט הזה לא הודפס מעולם בימי חייו של וולטר . הוא נמצא בין כתביו ולא ידוע אם עשה בו שימוש כלשהו ...
אל הספר