ר' מנחם ציוני [ 399 ] ע"ז ( = עבודה זרה ) משביעין לעבוד ע"ז ודברים כאלו ויותר אפילו בלא השבעה, כאשר ידוע לבעלי כשפים . הה"ד ( = הדא היא דכתיב ) ו"דִּרְשׁוּאֶל האטים ( לפנינו "הָאֹבוֹת" 51 ) וְאֶל הַיִּדְּעונִים" ( ישעיה ח יט ) וה' מסך בקרבם רוח עועים והתעו את מצרים ( על פי שם יט יד ) , לכן אסרה התורה ( ספר ציוני, עמ' קעו ) . האיסור על העלאה באוב מנומק בכך שעובדי עבודה זרה משתמשים בה, אך קודם לכך ניתן נימוק חברתי : שימוש נרחב בפרקטיקה זו יגרום לכך ש"לא שבקינן חיי לכל בריה" – הדבר יביא למותם של רבים, והמחבר אינו מפרש כיצד . אך המקרא מספר את סיפור ההעלאה באוב של שמואל הנביא למען שאול המלך, ור' מנחם מתאר בדיונו במעשה את פרטיה של הפרקטיקה, ורק בסופו של הדיון הוא מציע הסבר מדוע הותר המעשה במקרה זה . ואלו דבריו : והדבר ידוע מחכמת עליונים : אע"פ שמת הגוף הרוח נשאר . וראייה משמואל הרמתי שמת ודבר אחר כך עם שאול אחר מותו מה שלא עשה שום נביא, הה"ד ( = הדא היא דכתיב ) למחר את [ ה ] ובניך עמי ( על פי שמואל א כח יט ) במחיצתי, ותהא מיתתך כפרתך . 52 וכן רבי אחאי בן יאשיה שדבר אחר כמה שנים שמת . 53 ויש ...
אל הספר