ז. הכרובים, המן והשבת

פרק שישי [ 256 ] ו"הַכְּרֻובִים פּורְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה" ( שמות כה כ ) , וג ב ו ר ה נאצלת עליהם, וכל המרכבה היא כלולה בהם, וגם כל האצילות נשתלשל בהם . ועל זה היה משים צנצנת המן אצל הכרוב למשמרת, 49 לאות לבני מרי כי שבת ודינין במרה איפקוד . 50 ולא נתנה שבת אלא לאוכלי המן שהיה המן נבלע בתוכם ולא היו צריכין לצאת . וזה היה לרוב זכות המן, הה"ד ( = הדא היא דכתיב ) "וְעֵינוֹכְּעֵין הַבְּדולַח" ( במדבר יא ז ) , כאחד מהדברים הנמצאים בכ תר הראשון אשר שם הזהב והוא נעים זמירות . והמן היה נהפך לכל מיני טעמים, 51 כי בשבעים פנים התורה נדרשת, 52 והיא מן למי שאינו יודע מה היא . והטל היה יורד למטה ולמעלה הימינו 53 כדי להחזירו למעלה למקום שחוצב ממנו ( היריעה הגדולה, עמ' 170 – 172 ) . המחבר קושר את הכרובים שעל הארון לשני מישורים : למעלה, בעולם העליון עם המרכבה והאצילות בכללה, ולמן ולשבת למטה בעולם הארצי . הספירה הסוככת על הכרובים היא גבורה, וכנראה מכאן האזהרה "לבני מרי" . הטעמים שבמן מזוהים עם שבעים הפנים שבתורה, והמחבר רומז לקיומה של דינמיות – הטל והמן יורדים למטה, אך פניהם גם למעלה, לחזרה למקורם ה...  אל הספר