ז. תורת הלשון

ר' יוסף אשכנזי [ 137 ] לפניהם הבהמה והחיה והעופות, אמ' להם : זה מה שמו ? לא היו יודעין . הביאם לפני אדם, אמ' לו : זה מה שמו ? אמ' לו : זה נמר וזה חמור וזה סוס וזה גמל, עד שנקראו כלן בשמותן . אמ' לו : ואתה מה שמך ? אמ' לו : אני נאה לקרות לי אדם שנבראתי מן האדמה . ולי מה שמי ? אמ' לו : לך נאה לקראת אדנ"י שאתה אדון לכל . אמ' ר' אחא : אמ' הקב"ה : אני י"י הוא שמי, הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון . עד כאן לו בבראשית רבה ( חלמיש, פירוש קבלי, עמ' 216 ) . מאמר חז"ל זה מהווה בסיס לסתירת התפיסה הפילוסופית, כפי שר' יוסף אשכנזי מבאר : ואתה בני צא והסתכל במאמר הפילוסופים האומרים כי השמות של כל הנבראים הם מוסכמים . אם כדבריהם כן הוא, מדוע לא יכלו המלאכים בהנחת שם של כל מין ומין, או מה חכמה יש בהסכמת השמות ? הנה מעשה בכל יום שהגנבים והשוללים והרוצחים והמנאפים, להיותם יראים לבל יתפרסמו מעשיהם, לפי שמעשיהם מסכימים בשמות בקריאת הגנבה והרציחה והניאוף, ואין בזה חכמה עד שיאמ' השם ית' למלאכים שבקריאת השמות גדלה חכמת האדם מחכמתם . ועוד יראה, מתוך מה שקרא לשם ית' "י"י" על שם שהוא אדו...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי