פרק שלישי [ 134 ] שאין הגחלת צריכה לשלהבת . והסוד : "רְשָׁפֶיהָרִשְׁפֵּי אֵשׁשַׁלְהֶבֶתְיָה" ( שיר השירים ח ו ; 47 שם ) . הדימוי "כשלהבת קשורה בגחלת" מבטא יחס שבו הכוחות התחתונים תלויים בכוחות העליונים, ואילו העליונים אינם תלויים בתחתונים ; "שאין הגחלת צריכה לשלהבת" – העילה אינה זקוקה לעלול . ור' יוסף אשכנזי ממשיך ומפרש את המשך המשנה : "שאדון יחיד ואין לו שני" . פירוש – היותי מזהירך לנעוץ "סופן בתחלתן ותחלתן בסופן", לפי שכ"ע הוא יחיד בהכרח באותו כח אשר נתיחד בו, ואין לו לכ"ע כח שניות, כערך שעילת העילות אין שייך בו לומר לא מספר אחדות ולא ריבוי ולא מציאות והפרד, ולא מקום וגבול, כן הדין בכ"ע, כי אין בינו לבין כח סבתו רק שזה עילה וזה עלול . וכיון שכ"ע הוא יחיד לפיכך חייב אתה להזהר בקשר היחוד . "ואין לו שני" . פירוש – ואין שייך בו שניות כל עיקר . וי"מ ( = ויש מפרשים ) שאדון ( חכמה ) יחיד ( בינה ) ואין ( כ"ע ) לו ( עילת העילות ) [ שני ] , כי הבינה מקבלת יחוד החכמה כי החכמה בבינה יחידה . וכ"ע הנקרא "אין", 48 "לו" פי' לעילת העילות "שני" למציאות כי הוא סיבת מציאותו בסבה פשוטה ( שם, עמ' 55 – 56 ...
אל הספר