ספר "מערכת האלהות" [ 51 ] בכתבו באותיותיו כמו שזכרתי . ואחר כך יכוין בנקודו כמו שאמרתי למעלה . וכל זה בהזכירו "אדני", כי לשם בכתבו ובנקודו לא יגיע רק המחשבה, כמו שאמר המחבר והמקובלים . וכוונה זו לא תשתנה כלל לא בזמן מהזמנים ולא בענין מן הענינים . אך זאת היא כונת כל מקובל שבישראל בין בברכותיהם בין בתפלותיהם בין בתחנוניהם . ואף על פי שצרופי השם מרובין לענין הפעולות כמו שכתבתי בשער השם ( ספר מערכת האלהות, עמ' שמד – שמה ) . השאלה הראשונה שהמחבר דן בה היא ביטויו של שם הוי"ה בתפילה והכוונה הנלווית אליו . הוא מסביר כי לפני החורבן היתה המציאות בשלמות וניתן היה להגות את השם באותיותיו, אך עתה, בזמן הגלות, אין לעשות זאת . ניתן להשתמש בשתי האותיות י"ה, כפי שנקבע בתלמוד, אולם בדרך כלל יש לקרוא בשם אדנות – אדני – המתייחס לספירה האחרונה, העטרה . דברים אלה אמורים בהגייה, ואילו במישור העמוק יותר, המחשבה, חייב המקובל המתפלל לכוון לשם הוי"ה, ולפרט במחשבתו את כלל מערכת הספירות הנרמזת בארבע האותיות . הגלות הציבה גבול לביטויו של השם המפורש, אולם הכוונה במחשבה לכלל הספירות "לא תשתנה כלל לא בזמן מהזמנים ולא ב...
אל הספר