פרק שביעי [ 278 ] מתאבנת ומשתחררת בגלגוליה דרך דורות ההיסטוריה השונים . ועיקר המינות נמצא בטענתם שהאמת הרוחנית הזאת הטמונה בתורה האורתודוכסית, שאמת זו מסורה בידיהם הם והולכת ומתגלית על ידם עצמם . יש כאן התחלות לתורת ההתפתחות ההיסטורית, הכרה שרכש לו המין האנושי, מתוך יאוש וגם מתוך הדבקות באותן ההבטחות הגדולות והבשורות הטובות שניתנו בימי הבית השני ושעדיין לא נתקיימו . ודאי שה"רעיא מהימנא" לא היה הראשון שגילה תורה זו ליהודים . 83 הרי הוא במידה ידועה היסוד לכל דברי המקובלים במאה הי"ג . את תורת ההתפתחות הרוחנית הזאת הורו בשעה אחת במחנה היהודים והנוצרים . לשוא נתייגע להפריד בין שני המחנות ולגלות את המעיין הראשון שמשם יצאו זרמים שונים לרוות ולהשקות את הרוח האנושי . בער הציג מערכת מקבילות מרשימה לגבי היחס בין ה"רעיא מהימנא" ו"תיקוני הזוהר" לבין דרשותיהם של פרנציסקנים ספיריטואלים וחסידיו של יואכים מפיורה בשלהי המאה השלוש עשרה . ההקבלה איננה נוגעת רק לתפיסה הספיריטואלית הכללית, המבדילה בין התורה של הזמן הזה לבין התורה החדשה, הרוחנית, תורת החירות, העתידה לבוא בשלב הבא של ההתפתחות ההיסטורית, אלא ג...
אל הספר