ה. היחס לפסֶוּדו־אפיגרפיה ולספר הזוהר

פרק חמישי [ 158 ] מדברי הזוהר, 94 אשר ר' שם טוב מביא אותם בציון מדויק : פרשת בלק שבגוף הזוהר ו"אידרא רבא", המכונה אצלו על שם מקומה, "אידרא דנזירות" . דומה שאין מקור אחר, אף בין המקורות שר' שם טוב מזכירם מתוך יראת כבוד רבה, שממנו נטל ר' שם טוב בפירוש ובגלוי קטעים ארוכים ורצופים כל כך . אולם אין יסוד להסיק מכך שר' שם טוב היה מקובל "זוהרי", כלומר שייך לאותם מקובלים שספר הזוהר הוא נר לרגליהם והם דורכים בשביליו בכל דבריהם . להיפך, יש מידה רבה של דו-ערכיות ביחס לזוהר, וראויים הדברים לבירור מפורט . ספר הזוהר אינו מובא אצל ר' שם טוב בשמו או בכינוי, כגון "מדרשו של רשב"י" וכיוצא באלה שהיו מצויים הן בדורות הראשונים להתפשטות הזוהר הן לאחר מכן . הוא מביאו בשם "מדרש" סתם : "מצאתי במדרש בלק", 95 ובהמשך הדברים : "מצאתי טעמו רמוז באותה פרשה" . 96 ובאותה סתמיות גם אחר כך : "מצאתי פרשת בלק", 97 ובמקום נוסף הוא מבחין בין הפרשה עצמה ובין חטיבת "מדרש הנעלם" המופיעה בה : "מצאתי במדרש הנעלם פרשת בלק", 98 אף על פי שהמובא אצלו בשם "מדרש הנעלם" נמצא בפרשה עצמה, והדברים המובאים מן הפרשה נמצאים ב"מדרש הנעלם" לבלק ...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי