ר' שם טוב אבן גאון [ 149 ] כי הדברים הנכתבים אינם אלא אפס-קצהַּשל ההתגלות, שאיננה ניתנת למסירה בשלֵמות . בשעה כזו חייב המקובל "להעתיק" את הדברים המתגלים לו, 61 ומטעם זה ניתן למצוא, הן ב"בדי הארון" הן בספרי קבלה אחרים, דברים שדין היה שימסרו מפה לאוזן בלבד ולא יועלו על הכתב . נמצאנו למדים כי פרט למסורות שעליהן הסתמך ר' שם טוב, יש בספר דברים שהם פרי התגלות מיסטית וכתיבתם נכפתה על ר' שם טוב מכוחה של התגלות זו . ואמנם נמצאים בספר בכמה מקומות רמזים לכך, בסגנון הרגיל באותה תקופה : "והנה אני מגלה בקנה מה שנתגלה לי כמו שהראוני מן השמים" ; 62 "וארמוז לך עוד ענין אשר ראיתי בלבי" ; 63 "עוד ראיתי נסתרות ונעלמות חתומות ראויות להסתיר אלא שהרוח מעירי עליהם ואי איפשר מבלי רמז דבר" ; 64 "ואחר המצוה הזאת אעורר עוד מה שהופיע עלי האור להביט" ; 65 "אחר אשר זִ [ י ] כּני בוראי ב"ה באותיות נתן בלבי להשתכל בנקודות וראיתי בהם נפלאות חידות חמודות, ואע"פ שלא קבלתי מפה אל פה רק החֹל"ם לבדו" ; 66 "הראוני פעמים מן השמים מה שאיני יכול להביא בכתיבה" ; 67 ועוד הרבה כיוצא באלה . ר' שם טוב היה אפוא ממשיכה של מסורת, או של...
אל הספר