ח לק ב : מ פעל הפ סיק ה 306 ההלכתי של ספרות זו . הכרה זו באה לידי ביטוי בשני אופנים : בהשתתת פסיקה הלכתית על טיעון קבלי תאורטי, ובאימוץ היגדים נורמטיביים המשוקעים במקורות קבליים סמכותיים . ביטוי לאופן הראשון נמצא בתשובות שכתב מקובל ספרדי אנונימי, אשר שילב למעשה את שתי הדרכים גם יחד . המחבר האלמוני אימץ הלכות שמצא בספרות הקבלית וכמו כן נשען על טיעונים תאוסופיים מופשטים . נציג דוגמה אחת לאופן השני : שאלה : מה שנהגו במקצת המקומות על הלבנה לברך אחר שעברו עליה שלשה ימים או יותר, או שיעברו עליה שבעה ימים . . . אם האמת אִתם אם לא ? תשובה : דעו לכם בוודאי כי אותם המקומות טועים הם, והפסקנים שהורו להם כך הלכו חושך ולא אור . כי הלבנה הוא סוד דוד מלך ישראל חי וקיים והוא סוד שביעי, ואין שכינה שורה עליו עד שיעברו עליה שבעה ימים, בסוד הכלה שאין פוחתין לה משבע ברכות . . . ולפי זה אין מברכין עליה עד שיעברו עליה ז' ימים ועד בכלל, ובליל שמיני מברכין עליה שמקבלת מסוד הא"ם הידועה . 438 המקובל האנונימי דחה את עמדת הפוסקים 439 על סמך טיעון תאוסופי . לדבריו, הלבנה מסמלת את ספירת מלכות – האחרונה מבין שבע הספיר...
אל הספר