פרק ראשון 70 את רובם הניעה הציפיה לביזה, כי בראותם ש [ בחוץ ] הכל סביב עשוי זהב, סברו שפנים [ הבית ] מלא אוצרות . אך בשעה שקיסר זינק החוצה כדי לבלום את חייליו הקדימו אחד מאלה שהספיקו לחדור פנימה ושילח אש בצירי השער בחשכה . לפתע פרצה להבה מפנים [ ההיכל ] , המפקדים, ועמם קיסר, הסתלקו ואיש לא מנע עוד מן [ העומדים ] בחוץ להזין את הבערה . וכך היה בית המקדש למאכולת אש, ש ל א ב ר צ ו ן ק י ס ר ( שם ו, 254 – 266 ) . בולטים ניסיונותיו של יוסף בן מתתיהו להציג את טיטוס, שוב ושוב, כמי שעשה כל שביכולתו להציל את המקדש, בעוד כל הסובבים אותו — רומאים, יהודים והיושב במרומים — עושים את ההפך הגמור . 55 המגמה הברורה בקטע הזה עוררה בקרב קוראים רבים ספקות לגבי מידת אמינותו . ב- 1861 הצביע החוקר היהודי-גרמני יעקב ברנייס על מקור היסטורי אחר המתאר את אותן שעות הרות-גורל בירושלים : סולפיקיוס סוורוס, הסופר הנוצרי בן המאה הרביעית לסה"נ . 56 סוורוס, לאחר קריירה מוצלחת כעורך דין, פרש מהבלי העולם הזה והפך לנזיר, תוך שהוא מקדיש את זמנו לכתיבה . סוורוס ניסה להקיף את ההיסטוריה האנושית, מבריאת העולם ועד ימיו שלו, ב'כרונ...
אל הספר