פרק יד

ציפורה כוכבי-רייני | 261 הוא מאשים בצרתה . הוא מזכיר לה שוב ושוב כי תכונות האופי שלה הביאו את הבת של ישראל אהובה לקרוע את הקשרים עימה עד לכדי הדרת הנכדים ממנה . היא נאבקת ביגונה ועושה מעשה . מטלפנת לחמות הבת ומפצירה בה להשפיע על כלתה לפגוש את אימה לשיחה . החמות נמנעת מלהתערב . בלית ברירה היא מחברת מכתב נוסף לבת ואני מסיעה אותה בקלנועית לבית הדואר שבמרכז קריית ארבע, לשלוח לבת מכתב רשום . אם כי הבת התעלמה מכל מכתביה, בכל זאת היוזמה מפיחה בנעמי שביב של תקווה . אולי תזכה לפגוש את נכדיה לפני מותה, היא מייחלת לעצמה בקול . "בואי, נעמי, אזמין אותך לכוס קפה ואולי גם לעוגה," אני משתוקקת לפזר את רוחה הכבדה ואת פניה הדהויות, למנוע את החרפת המחלה בעיניה . בעל בית הקפה, יהודי שומר מצוות, מברך את בואנו בעברית במבטא צרפתי וחש להגיש לסופרת הנכבדה את התפריט . אני מזדרזת לשעשע את נעמי בשרידי הצרפתית הזכורה לי משיעורי הצרפתית בתיכון ובאוניברסיטה . Bonjour monsieur, j'ai entendu dire que vous veniez de France en Israël . 5 משפט בנאלי, חיקוי מוגזם של מבטא צרפתי, תנועות תיאטרליות של פנים וידיים, וזיק של אור ...  אל הספר